דף הבית > שמות > שאריק (שארישוב) אורי

שאריק (שארישוב) אורי

4.3.1912-ט' בניסן תש"ס 14.4.2000
אברהם שם האב
אהבה שם האם
יפו היכן נולד(ה)
4.3.1912 תאריך לידה לועזי
ט' בניסן תש"ס 14.4.2000 תאריך פטירה
פאולה זיגלבאום שם בן/בת הזוג
1936 הגעה ליישוב
עבודת כבישים, שומר שדות עיסוק עיקרי
"לגיון הצופים" - המחנות העולים , קבוצת החוגים, קבוצת "עמלים" מפלגה/תנועת נוער
1) חייה
2) מאיר
3) צבי
4) שאול
שמות הילדים
שאריק נולד בעיר יפו להוריו אהבה ואברהם אורי, השני מבין ששת ילדיהם. הימים ימי מלחמת העולם הראשונה והתורכים שולטים בארץ. סיפר אביו: התורכים גרשו יהודים רבים מהארץ, וברצותי לציין כי המגורשים ישובו לציון, קראתי לבני שאר-ישוב, כשם בנו של ישעיהו הנביא. בית משפחת אורי היה קן חם ומאיר דרך, בית אמונה ומדרש לשפה העברית. משפחה דתית-מודרנית, שהשתייכה ל"פועל המזרחי". האב לימד שנים רבות בבית-ספר "תחכמוני" והיה ממייסדי בית-המדרש למורים בבית-הכרם. מפאת קשיי פרנסה נדדה המשפחה אתו למקומות עבודתו: יבנאל, זכרון-יעקב ושוב ירושלים. בירושלים למד שאריק בגימנסיה רחביה והיה חבר ב"לגיון הצופים", שלימים הפך להיות "המחנות העולים". בגיל חמש-עשרה הצטרף לשורות "ההגנה", ועם סיימו את השביעית החליט לצאת להתיישבות.
בשנת 1932, והוא בן שבע-עשרה, הגיע לקבוצת החוגים שבמעיין. משך חודשים אחדים עדיין שמר מסורת והקפיד להניח תפילין בכל בוקר. כמו רבים אחרים עבד בכל עבודה אפשרית: סלילת הכביש עפולה-כפר תבור, נטיעת יער בלפור, כיבוש העבודה בנמל חיפה ובמחצבת מעיין-חרוד, שהיה ממייסדיה. עם העלייה לאדמות בית-השיטה היה שומר שדות רכוב על סוס, וכך נוצרו קשריו עם ערביי הכפרים הסמוכים.
בשנת 1936 הקים שאריק את משפחתו עם פאולה זיגלבאום, שהגיעה עם ההכשרה מגרמניה, ובמשך השנים נולדו ילדיהם חיה, מאיר, צבי ושאול. לאחר שסיים קורס מכי"ם של ההגנה בג'וערה, נשלח שאריק לעזרת הקיבוץ הצעיר בית-הערבה, שם עבד והדריך כחצי שנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלח לקורס שליחים במקווה-ישראל ומשם, מוסווה כחייל בריטי, יצא לבגדד כי ללמד ולהכשיר את היהודים להגנה עצמית.
ב-1945, עם סיום המלחמה, יצא כפעיל עלייה ב' לסייע לשארית הפליטה ביוון, שם עשה כשלוש שנים, במסווה של פעיל אונר"א. בתקופה זו ארגן מחנות, דאג לכל מחסורם של פליטי סלוניקי ופעל להעלאתם ארצה. במלחמת השחרור, כנהג בקואופרטיב "בית-שאן-חרוד", היה בשיירות הרבות שסייעו לירושלים הנצורה. שלושים ושלוש שנים היה שאריק נהג בקואופרטיב. בין לבין הוצא להדרכת חניכי עליית-הנוער, בני קבוצת "עמלים", בהם השכיל לטפל בדרכו המיוחדת. שנים רצה לצאת ללימודים. בסופו של דבר, בשנת 1965, סיים סמינר לרכזי-משק ברופין.
לאחר שנפרד מפאולה התחתן שאריק עם עדה, בת משמר-העמק, שהצטרפה אליו לבית-השיטה. עם השנים חזר שאריק ללימודי מקורות ישראל באורנים, בחוג לתלמוד ובעיקר למד הרבה בעצמו. כאשר סיים את עבודתו בקואופרטיב הצטרף לצוות הגד"ש, למד לתקן ממטרות ואביזרי השקייה שונים והתמיד בעבודתו זו עד שגבר עליו חוליו. לפלא היה בעיני כולנו, איך עשה זאת כשהוא סובל ממחלת פרקינסון. ועדיין לא סיפרנו על שאריק האב ושאריק הסב, על האיש ששר תמיד בכל שפה, שסיפר מעשיות ואגדות לגדולים ולקטנים, שהתנ"ך היה שגור על פיו, שאהב כל-כך את הבריות.
בגיל שמונים וחמש נפרד מאתנו.
הדפס דף זה